דיון שנערך בבית המשפט באפריל 2013, עסק בשאלה אם למנות מפקח חיצוני באי.די.בי פתוח מטעם בית המשפט שיוכל לפקח ולהגביל את פעולותיה. בסופו של דבר מינה שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין שדן בנושא זה, את עו"ד חגי אולמן לבעל תפקיד בחברה אי.די.בי פתוח ואת אייל גבאי כמומחה כלכלי שלה.
את הבקשה הגישו מחזיקי אג"ח אי.די.בי פיתוח כשהיא חתומה על ידי עורכי הדין המייצגים אותם. זוהי בקשה תקדימית שמעבירה את המאבק על החברה משוק ההון אל בית המשפט.
אמנם, עפ"י העו"ד המייצג את מחזיקי האג"ח יש הצדקה לאקטיביזם השיפוטי שהפגין השופט אורנשטיין במהלך הדיון, אבל טוען יחד עם זאת שמשפטנות היתר היא תולדה של היעדר משילות וחוסר לקיחת אחריות. את דנקנר הוא מתאר כמי שנלחם על ביתו ועל שמו הטוב והוא עושה זאת בתנאים קשים, בכל דרך חוקית ובאומץ רב. זה לא פשוט, שכן עליו להביא כסף רב ויחד עם זאת להישאר בשליטה בחברה.
הבקשה של עורכי הדין המייצגים היא תקדימית גם בכך שהיא בעצם נועדה להפקיע חברה שהיא כשרת פירעון (לפחות לא הוכרזה שאינה חדלת פירעון) מידי בעליה.
לדבריהם, האקטיביזם השיפוטי שמתבטא בהחלטות השופט אורנשטיין, באה לביטוי בכך שבית המשפט מנסה להתאים את התגובה שלו למהירות ההחלטה שנדרשת כשחברה נקלעת למצוקה מסחררת.
במהלך הדיון הוגשה בקשה ע"י עורך הדין מתוך העמדה שחברת אי.די.בי פתוח היא חדלת פירעון. מצד שני, החברה הגישה חוות דעת שהיא קיצונית לכיוון השני. בית המשפט מצידו קבע משהו שהוא באמצע: שהחברה אכן כשרת פירעון מבחינת הנכסים שיש לה, אבל חדלת פירעון מבחינת התזרים הכספי. והשופט קבע שעל כלל ביטוח להימכר עד אוגוסט 2014.
לוח הזמנים והאינטנסיביות של האירועים חייבו את השופט לקבל החלטה מהירה ולא ללכת לפי הפרוצדורות שהיו מביאות לפתרונות באיחור רב.
השופט אורנשטיין נתפס במידה רבה כממשיך דרכה של השופטת ורדה אלשיך, שהעדיפה תמיד פתרונות יצירתיים המתאימים להתנהלות השוטפת של הדברים וכך פעל אורנשטיין במקרה זה.
עפ"י עורך הדין שייצג את בעלי האג"ח במשפט מציין שני לקחים עיקריים אותם אנו למדים מפרשת אי די בי, הראשון הוא שמהיום והלאה בעלי השליטה לא יוכלו להישאר בשליטה ע"י תספורות ובלי להביא כסף מהבית או ממשקיעים. הלקח השני הוא שבעלי השליטה (במקרה זה הפניקס ופסגות) יגלו נחישות רבה יותר בהגנה על המשקיעים אל מול בעלי ההון.
לטענתו של עורך הדין יש קשר בין האקטיביזם החקיקתי והרגולטורי להתייבשות הבורסה, הוא מציין את עודף הרגולציה והשליטה באמצעות כלים משפטיים כגורם מרכזי להתייבשות, כמו כן הוא מציין גם את אחריות ההנהלה והמצב הכלכלי העולמי כאחראים מרכזיים.
להמשך קריאה על פרשת אי די בי לחצו כאן
